צרפתי ואח' נ' חברת נמל חיפה בע"מ ואח'

החלטה

ביום 08.09.06, במסגרת עבודת התובע כמנהל מוסך אצל הנתבעת 1, התובע נפגע מכף הטרקטור שצנחה עליו עת עסק בתיקון הטרקטור.

בכל המועדים הרלבנטיים לתביעה, הטרקטור היה בבעלותה של הנתבעת 1, כשהנתבעת 2 הייתה הספקית/המוכרת של הטרקטור.

השימוש בטרקטור בוטח על פי פוליסה לביטוח חובה אצל הנתבעת 3.

ביום התאונה הטרקטור הובא למוסך כשכף הטרקטור וזרועות ההרמה אליהן מחוברת הכף ננעלו במצב הרמה, והתובע נדרש לתקן את מערכת ההרמה של הכף. במהלך תיקון מערכת ההרמה, התובע פירק, באמצעות מפתח רינג, את אחד השסתומים במערכת ההידראולית של הטרקטור. חטיבת השסתומים נמצאת בחזית הטרקטור, בקרבת זרועות ההרמה ומתחת לכף המורמת. פירוק אותו שסתום גרם להשתחררות מסיבית של שמן הידראולי ממערכת ההרמה ההידראולית של הכף, וכתוצאה מכך הכף צנחה ופגעה בתובע. (להלן: "התאונה").  

למען השלמת התמונה יצויין, כי המדובר ב"יעה אופני" מס' רישוי 60-033, מס' נמל 740-520-05, שהצדדים כינו אותו "טרקטור" או "דחפור" או "מחפרון אופני". לא התעוררה כל מחלוקת בין הצדדים בשאלת סיווגו של הטרקטור נשוא התביעה כרכב מנועי רב או דו ייעודי.

והשאלה העומדת להכרעה הינה: האם מדובר ב"תאונת דרכים" כמשמעותה בסעיף 1 לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: "החוק").

מוסכם על הצדדים, כי התאונה אינה נכנסת למסגרת ההגדרה הבסיסית של המונח "תאונת דרכים" שבסעיף 1 לחוק.

מוסכם על הצדדים, כי התאונה אינה נופלת למסגרת מצבי הריבוי שבהגדרת המונח "שימוש ברכב מנועי" בכלל, ולא למסגרת מצב הריבוי של "הינתקות או נפילה של חלק מהרכב או מטענו כשהרכב עומד או חונה" מאחר ואין חולק, כי צניחת כף הטרקטור ארעה תוך כדי טיפולו של התובע בטרקטור במסגרת עבודתו.

אלא מאי? התובע והנתבעות 1 ו- 2 טוענים כי התאונה ארעה עקב ניצול הכוח המיכני של הטרקטור, ועל כן מדובר ב "תאונת דרכים" כמשמעותה בסעיף 1 לחוק.

הנתבעת 3 טוענת, כי התאונה ארעה עת טיפל התובע בטרקטור במסגרת עבודתו במוסך, וכי בעת התאונה לא פעל "הכוח המיכני" של מנוע הטרקטור (או היעה האופני) שהיה דומם וכבוי, ולא היה מפעיל על מושב המפעיל. בנוסף, הנתבעת 3 טוענת, כי שחרור לחץ השמן שבוצע על ידי התובע נעשה באופן מכוון ומתכוון לצורך הורדת הכף, בלי שום קשר ל "כוח המיכני" של הכלי, או לפעולת הפעלה כלשהי.

אין חולק, כי התאונה ארעה במהלך הטיפול בטרקטור במסגרת עבודת התובע במוסך. כעולה מעדותו של התובע, התובע לא נגע בידיות הנמצאות בתא הנהג שדרכן מעלים ומורידם את הכף (ראו: עמ' 10 לפרוטוקול, שורות 18-21). עדותו של התובע יצרה עלי רושם אמין ומהימן ביותר. לא זו אף זו: עדותו של התובע, בהקשר זה, לא נסתרה על ידי מי מהנתבעות 1 ו/או 2. אמנם, המומחה מטעם הנתבעת 1, מר אשר אסבן, ניסה לטעון אחרת, אך עדותו בהקשר זה הייתה בגדר השערה בלבד, ומר אשר אסבן אישר כי התובע לא טען בפניו כי הפעיל את הידיות שבתא הנהג, ואישר כי לא ידוע לו אם מישהו אחר ניסה להפעיל את הידיות מתא הנהג בשלב כלשהו מאז תחילת התיקון על ידי התובע (ראו: עמ' 15 לפרוטוקול, שורות 15-29).

מוסכם על הצדדים, כי מנוע הטרקטור היה כבוי במועדי התיקון והתאונה.

יחד עם זאת, אין בנתונים הנ"ל כדי להוציא את התאונה ממסגרת ההגדרה של "תאונת דרכים" על פי החוק, ומקובלת עליי טענת התובע והנתבעות 1 ו- 2, כי עסקינן בניצול הכוח המיכני של הטרקטור, ולהלן אנמק:

הדרישה לניצול הכוח המיכני, אינה מחייבת את הפעלתו של כוח זה בדרך הקונבנציונאלית דווקא. מכאן, אין זה משנה לענייננו, שהפעלת הכוח המיכני של הטרקטור נעשתה דרך פירוק השסתום, ולא דרך הידיות שבתא המפעיל. בין אם מדובר בפעולה רצונית בדרך לא קונבנציונאלית (פירוק השסתום לצורך שחרור לחץ השמן בבוכנות המחזיקות את הזרועות במצב מורם) ובין אם מדובר בפעולה רצונית בדרך הקונבנציונאלית (הפעלת הידיות שבתא הנהג), בשני המקרים מדובר בפעולה של ניצול הכוח המיכני של הטרקטור.

הצדדים אינם חלוקים ביניהם לגבי המנגנון הטכני הגורם לעליית וירידת כף הטרקטור. מוסכם על המומחים מטעם הצדדים, כי הכוח המיכני של הטרקטור מפעיל משאבה הידראולית/משאבת שמן, היוצרת לחץ של שמן. ברגע שמזרימים שמן לתותב הבוכנה והתותב מתמלא בשמן, לשמן אין דרך יציאה, והלחץ שנוצר דוחף את הבוכנות המחזיקות את הזרועות, שמחוברות בצד אחד לכף, וכך נוצרת התנועה. אותו שמן שמעלה את הכף, הוא מוזרם בכיוון אחד, וברגע שרוצים לעצור את התנועה יש שסתום חד כיווני שמונע מהשמן לרדת, ואז נוצר בלם הידראולי. השמן יוצר בלימה שמונעת מהכף לרדת בחזרה. לא זו אף זו: לחץ השמן מונע את ירידת הכף גם כשמכבים את מנוע הטרקטור. כל המנגנון של הזרמת השמן ויצירת הלחץ בבוכנות או שחרור הלחץ מהבוכנות, מופעל באמצעות הידיות שבתא הנהג (ראו: עדותו של מר אשר אסבן, בעמ' 13 לפרוטוקול, שורות 3-22, עדותו של המומחה מטעם הנתבעת 2, מר אריק יודלא, בעמ' 17 לפרוטוקול, שורות 12-17, וכן עדותו של המומחה מטעם הנתבעת 3, מר בועז מוגילבקין, בעמ' 22 לפרוטוקול, שורות 18-24). בנידון דידן, הידיות לא פעלו, ולכן, התובע הפעיל את המנגנון המוריד את הכף (שיחרור הלחץ מהבוכנות) דרך פירוק השסתום (ראו: עדותו של מר אשר אסבן, בעמ' 14 לפרוטוקול, שורות 1-7, וכן עדותו של מר בועז מוגילבקין, בעמ' 22 לפרוטוקול, שורה 15 ושורות 25-27). מוסכם על המומחים מטעם הצדדים, כי שחרור השמן בדרך זו מונע את הבקרה על כמות השמן המשתחררת (ראו: עמ' 14 לפרוטוקול, שורות 1-4, עמ' 17 לפרוטוקול, שורות 21-26, ועמ' 22 לפרוטוקול, שורות 13-15).

מהמקובץ לעיל, ברי כי עניין לנו בניצול כוח מיכני. ניצול הכוח המיכני אינו מחייב את הפעלתו על ידי מנוע הטרקטור דווקא. ניצול הכוח המיכני של הטרקטור מכסה כל פעילות מוטורית של הטרקטור, וכל עוד מצויה כף הטרקטור ממעל הודות לכוח ההידראולי המותיר אותה במקומה יש בכך משום ניצול הכוח המיכני של הרכב. [לעניין זה ראו: רע"א 6779/97 מנופי יהודה בע"מ נ' מזל-עבודות מתכת ואח', פ"ד נו(1), 721, וכן ע"א 9474/02 "אבנר, איגוד לביטוח נפגעי רכב בע"מ נ' האחים לוינסון מהנדסים בע"מ ואח', ניתן ביום 19.10.03].

בענייננו, כף הטרקטור וזרועותיו הוחזקו ממעל הודות ללחץ השמן/לחץ הידראולי שהחזיק אותן מונפות, וכיבוי מנוע הטרקטור לא שינה מצב זה ולא ביטל את הלחץ ההידראולי שהופעל והחזיק את זרועות הטרקטור והכף במצב מורם. משהייתה תקלה בטרקטור שגרמה להעדר אפשרות כלשהי להורדת הכף דרך הפעלת הידיות, התובע הפעיל את הכוח המיכני בדרך אחרת: דרך פירוק השסתום שגרם לשחרור לחץ השמן ולהורדת הכף. הפעלה זו של מנגנון החיבור בין זרועות הטרקטור לכף מהווה ניצול כוח הידראולי שדינו כדין כוח מיכני.

האם הפעלת מנגנון החיבור בין הזרועות לכף הטרקטור יצרה סיכון נוסף, מעבר לסיכונים שפעולת התיקון יוצרת?

ב- רע"א 9332/99 מכלוף כנפו נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ ואח', פ"ד נו(2) 808, נקבע על ידי כב' השופט אור, כי : "שימושי הלוואי אשר הוצאו מגדר השימוש ברכב מנועי, ככל שהדבר נוגע לטיפולו של אדם במסגרת עבודתו, מאופיינים בכך שהם מבוצעים כשהרכב אינו בתנועה, ומהווה למעשה חפץ, ככל חפץ אחר, בידי בעל מקצוע. כך כאשר בעל המקצוע מטפל ברכב בדרך, וכך כאשר מתנתק או נופל חלק מהרכב או מטענו כאשר הוא עומד, תוך כדי טיפול ברכב. בכך אימץ המחוקק, למעשה, את גישת המיעוט של השופט בך בעניין שולמן, לפיה אין הוא "רואה הבדל בין פועל במוסך המתקן חלק או אביזר מכונית, לבין פועל בבית מלאכה אחר המתקן שולחן או מכשיר טלויזיה. מי שנפצע בעת ביצוע עבודות כאלה זכאי לסעדים הרגילים על חוקי הביטוח הסוציאלי למיניהם, דיני הנזיקין, או דיני החוזים". כאשר שב הרכב ומשמש לנסיעה, מתדרדר או מתהפך, חוזר וקם הסיכון התחבורתי, אשר על נזקי הגוף בעקבותיו בא חוק הפיצויים לענות".